טל נ' אאורה השקעות בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעים 2-7 (להלן:"הנתבעים"), לדחייה או לחילופין למחיקת התובענה על הסף, ובקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעמם עד להכרעה בבקשה לדחיית התובענה.

תמצית הרקע עובדתי

ההליך שלפני עניינו תובענה כספית לפיצוי בסך 360,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובע בעקבות התמוטטות נייר הערך אאורה אג"ח ד', שהנפיקה חברת אאורה השקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1").

הנתבעים 2, 3, ו-4 היו נושאי משרה בנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית, כאשר הנתבע 2 שימש כיו"ר הדירקטוריון של הנתבעת 1, הנתבע 2 שימש כמנכ"ל הנתבעת 1 והנתבע 3 כסמנכ"ל הנתבעת 1.

הנתבעים 5, 6, ו-7 שימשו כדירקטורים של הנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית.

תמצית טענות התובע.

לטענת התובע, הנתבעים הציגו מצגי שווא בדוחות שמסרו לבורסה לניירות ערך והפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם, בכך שהסתירו את מצבה הכלכלי האמיתי של הנתבעת 1. התובע טוען כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם ומשך חייבים הם מכוח דיני הנזיקין.

עוד טוען התובע כי הנתבעים הפרו את חובת ההתנהגות הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, כאשר פעלו בחוסר תום לב ותוך הטעייה של משקיעים.

תמצית טענות הנתבעים 2-7 בהקשר לדחיית התביעה על הסף.

לטענת הנתבעים, התביעה מטעה ולוקה בחוסר תום לב, שכן התובע צירף לכתב התביעה מסמכים חלקיים בלבד תוך הסתרת הנוסח המלא של דיווחים אלו ובכלל זה את האזהרות וההסתייגויות שצורפו לדיווחים אלו.

הנתבעים טוענים כי ביום 6.12.2011 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד הנתבעת 1. סעיף 350(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע כי לא ניתן לנהל הליכים כנגד החברה אלא ברשות בית המשפט. משכך, לא ניתן אף לנהל את ההליך כנגד הנתבעים וזאת משום שמדובר בניסיון לעקוף את הסדר הנושים, וסדרי הנשייה הקבועים בחוק.

בנוסף טוענים הנתבעים, כי בהלכה הפסוקה נקבע שאין להכיר ביריבות ובעילת תביעה אישית של מחזיק נייר ערך כלפי דירקטור, אלא במקרים בהם נוצר קשר ישיר ואישי בין הדיקרטור לבין מחזיק נייר הערך. כן נטען כי הנתבעים אוחזים בכתב שיפוי מצד החברה אשר מחייב את ניהול ההליך גם כנגד החברה, הליך אשר לא ניתן לנהל בעקבות צו הקפאת ההליכים כנגד הנתבעת 1.

לטענת הנתבעים, סעיף 35 ט' לחוק ניירות ערך קובע כי זכויות התביעה של מחזיקי נאגרות החוב בקשר לאגרות החוב, מרוכזות בידי הנאמן של אגרות החוב, משכך אין יריבות, זכות תביעה ועילת תביעה כנגד הנתבעים.

דיון.

ככלל, ההלכה בעניין מחיקה על הסף של תובענה מלמדת כי המדובר בצעד חריג, בו נשללת מן התובע האפשרות לבירור משפטי של אותן הסוגיות אשר לטענתו מצויות במחלוקת. לפיכך, המקרה בו תימחק על הסף התובענה יתרחש מקום שבו ממילא, אף אם יוכיח התובע את כל העובדות המהוות את עילת תביעתו, דינה של התובענה להיכשל.

א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), מציין בספרו כי:

"השלב הראשון, הוא שלב הבדיקה הטכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו אין מתעוררת שאלה של נטל הוכחה או מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני התביעה כי בידו עילה" (שם, 167).

לכן, בשלב זה, אין בודקים את שאלת סיכויי התביעה, אלא המבחן הינו בכיוון ההפוך, כפי שמציינת כב' השופטת ע' ארבל ברע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סאלמן פרג', תק-על 2006(2), 957, כדלקמן:

"אכן, כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש" (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פד"י מ(2) 668, בעמ' 671).